ה ק ד מה שבע ביום הללתיך ד' על חסדך וטובך אשר עשית עמדי עד היום ועל חסדך הנוכחי שזכיתי לסיים בשובע שמחות גם ספרי זה החלק השביעי באותו השם ״לפלגות ראובן״ אשר החילותי אותו מאז איזה שנים בתקותי לגדלו ולסדר בו גם מהכתבים הנמצאים אתי בשכבר הימים באריכות בע"ה ולצרף ג"כ איזה מספר דרושים מעט מהרבה אשר זכיתי לדרוש ברבים בכ"מ שנתכבדתי לשרת שם בקודש בתור רב ואב"ד, אמנם להיות שכולם צריכים סידור וכמובן אשר רובם ככולם הנה הנם רק כמו מצוינים בקצרה וזמנינו אלה אינם מסוגלים לסידור באשר גם הם בעצמם אינם מסודרים, ושונים המה בחליפות חדשים לבקרים, ולפעמים גם לשעות ולרגעים ספורים, נוסף עוד ע"ז מרובים הם הטרדות המקיפות אותי כל הימים לרבות הלילות ממש בהקפת כל הראש אשר ע"כ מצאתי כדאי להפסיק העתקת הנושנות באריכות, ואברך על המוגמר בהערות קצרות המתחדשות בהזדמן בלימודים בדרך אגב, ובתקותי לד' כי ירחיב לנו וירגיע את הרוחת ויברך את עמו ברוב שלום ונס יגון ואנחה, והיתה הרוחה, און פרץ ואין צוחה, אז אולי אזכה בעזרתו ית"ש לשוב לסדר את הכתבים הנמצאים אתי בהרחבת דברים ולבוא בארוכה בבירור הלכה אבל לעת הזאת הנה אין הזמן גורם להאריך הרבה מצדי צדדים מצד המחבר כמעט מן הנמנעות לברר סוגיא ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בימים המטרידים ומחרידים המבלבלים את המחשבות בדמיונות שונות וגם להמעיין הלא א"א לפניו להעמיק את העיון בחסרון מנוחה אמנם לעומת זה אני משרים אשפוט אשר כלפי שמים יהי' לרצון ויש להם יתרון גם זה המעט לבד מ"ש חז"ל בכיוצא בו אחד חמרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו הנה כבר אמרו חז"ל בילקוט קהלת ב' על מש"כ אף חכמתי עמדה לי אמר רחב"פ תורה שלמדתי באף נתקיימה לי וא"ר אחא על שלמדתי במסטורין היא עמדה לי ובהתחשב לפי מצב הזמן נוכל להאמין כי אולי יתקבלו בעין טובה גם להמעיינים בהם בע"ה. נוסף ע"ז מצאתי עלי כמו חובה עפימ"ש חז"ל ביבמות ס"ב. ב' ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו הי' לו תלמידים בילדותו יהי' לו תלמידים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו'. כמובן שבעיקר לא בא להשמיענו שגם בזקנותו חייב ללמוד כי האיך ס"ד שהזקנה תגרום להם איזה פטור ממצות ת"ת וע"כ שעיקר הכונה היא הלימוד על ללמד שגם בימי הזקנה מחויב האדם ללמד גם לאחרים אף שאולי קשה לפניו לקיים מצוה זו לפעמים מחמת מצב בריאותו ולפעמים גם לפי מצב הזמן שא"א לו להאריך הרבה מכמה טעמים בא ר"ע ללמדנו כי בכל כחו מחויב גם בזה ללמד לאחרים גם לעת זקנתו אף שאיפשר להתנצל באיזה טצדקי ע"ז אמר קרא ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה וגו' וכך היא דרכה של תורה שאינה נמדדת בחשבונות ויתכן לפעמים שבהערה אחת מאירת עינים ואיפשר ליישב כל הסוגיא בטוב טעם. ואמינא לפרש כאן מ"ש חז"ל בריש מ' חגיגה על הני קראי בשה"ש ז' מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהון של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אאע"ה שננקרא נדיב וכו' שהי' תחלה לגרים שצריך להבין מה שמדייק להזכיר כאן פעמיך בנעלים, ובדרך אגב אעתיק כאן גם מה שעלה ברעיוני בחג השבועות שעבר בעת קריאת מגילת רות בטעמא דהאי מילתא מה שתקנו לנו לקרות מגילה זו בחג השבועות לבד מה שאולי י"ל בפשוטו שזהו למען יתבוננו על יקרת המדות הטובות הצפונות ונשרשות בקרב אחב"י עם סגולה מאז עמדו אבותינו על הר סיני וקבלנו את תוה"ק שיש להבין גם ממש"ש במגילה זו בענין רות המואבי' שבאה מבית מלכים כמ"ש בנזיר כ"ג ובסוטה מ"ז, ונהפוך הוא מה שנאמר במשפחת אלימלך בב"ב צ"א ע"א אף שהי' מגדולי הדור אמנם נאמר עליהם שהי' צרי עין ודין גרמא להם לצאת מא"י לחו"ל כמ"ש בילקוט שם ברמז תקצ"ה וכיון שבאו שני רעבון אמרו עכשיו יהי' כל ישראל מסובין בקופתן על פתחי וכו' ע"ש ואעפי"כ מצינו שדבקה נפשה בחמותה ולא עזבה עד שנתגיירה מפני שקשה הי' לה לשנות ההרגל הטוב אשר הורגלה בשבתה בביתם במנהגיהם עפי"ד בהתוה"מ וכמובן וז"פ. אמנם יש לי להוסיף עוד טעם מחודד שפי"מ שנראה להסביר דברי הילקוט רות שם להלן ברמז תר"ו במש"ש וזאת לפנים בישראל רחב"פ פתר קריא בישראל וכו' על הגאולה אתמול הייתם מקלסין על הגאולה שנאמר ז"א ואנוהו ועכשיו על התמורה וימירו את כבודם, שלף איש